אופרייט ליס בע"מ נ' קאויל שרותים בע"מ

פסק דין

התביעה

1.עסקינן בתביעה כספית של התובעת נגד הנתבעת בסך 50,341 ₪ ועניינה חוב כספי שלטענתה חבה לה הנתבעת בגין הסכם להשכרת רכבים.

התובעת הינה חברה להשכרת רכבים.

הנתבעת הינה חברה שעיסוקה שירותי כוח אדם.

2.ביום 9/3/05 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת הסכם מסגרת להשכרת רכבים שעניינו שימוש הנתבעת בכלי רכב כפי שתזמין ומנגד התחייבותה לשלם לתובעת דמי שכירות ותשלומים נוספים, לפי הסכם. (להלן: "ההסכם").

3.בהתאם לנספח א' להסכם, שכרה הנתבעת, במועדים שונים, שלושה רכבים מסוג פורד; רכב ראשון לפי נספח מיום 9/3/05, רכב שני לפי נספח מיום 3/4/06 ורכב שלישי לפי נספח מיום 30/4/06.

לנתבעת, כך נטען, נותרה יתרת חוב בלתי מסולקת כמפורט בחשבוניות ובכרטסת הנהלת חשבונות שצורפו לתביעה. המדובר בחיובים שעניינם נסיעות בכביש אגרה, תיקונים לפי דו"ח שמאי, חריגת קילומטרים ופיצויים לפי ההסכם.

ההגנה

4.הנתבעת טוענת, כי החל מחודש 8/06 אינה עוסקת עוד בתחום עיסוקה ושעל התובעת להפנות טענותיה לחברת קאוויל לוק שירותים בע"מ (להלן: "קאוויל לוק"), באשר את כל פעילותה, לרבות הזכויות וההתחייבויות הנובעות מההסכם עם התובעת, העבירה הנתבעת לחברה הנ"ל. בתמיכה לטענתה, הגישה הנתבעת הסכם שנחתם בינה ובין קאוויל לוק מיום 9/11/06, שכותרתו "הסכם סופי" (להלן: "ההסכם הסופי"). הנתבעת אף הגישה הודעת צד שלישי נגד קאוויל לוק.

לפי הנתבעת, העברה זו, ככל שהיא נוגעת להסכם שלה עם התובעת, נעשתה בידיעת ובהסכמת התובעת כאשר סוכנה, מר משה קציר, מייצג אותה.

5.ביום 6/8/09 הוגש לתיק מכתבו של הכונס הרשמי במסגרתו ביקש לעכב את ההליכים בעניינה של קאוויל לוק, זאת לנוכח צו פירוק שניתן לחברה הנ"ל בבית המשפט המחוזי בחיפה. לאחר שקיבלתי עמדת הצדדים בעניין זה, הוריתי, בהחלטתי מיום 30/9/09, על עיכוב ההליכים בהודעה לצד שלישי.

6.הנתבעת טוענת, כי ביום 1/9/06 התקיימה פגישה במשרדיה בנוכחות משה קציר, שלמה זנתי (מנהלה של קאוויל לוק) ושני שותפיו (להלן: "הפגישה") וזאת לצורך העברת הרכבים לקאוויל לוק בצורה מסודרת ולאחר שיחות שהתקיימו עם קציר בעניין.

בפגישה, כך נטען, נתנה התובעת את הסכמתה להעברת הרכבים ושינוי זהות הגוף המשלם. כמו כן, לבקשתו של משה קציר, נציג התובעת, נערך מסמך בכתב שנמסר לו באותו יום (1/9/06) ובו הודעת הנתבעת על העברת הפעילות והרכבים (להלן: "מכתב העברה"). נטען, כי התאריך המופיע על המכתב (20/8/06) מקורו בטעות, שכן המכתב נמסר ביום 1/9/06, וכאמור לעיל.

7.הנתבעת ממשיכה וטוענת, כי במהלך תקופת ההתקשרות בינה ובין התובעת שילמה את החשבונות באמצעות הוראת קבע וכי הוראת הקבע בוטלה על ידה בחודש 11/06. לאחר מועד זה, שולמו החשבונות ישירות על ידי קאוויל לוק (ככל הידוע לנתבעת התשלום בוצע באמצעות שיקים). לפי הנתבעת, התובעת הכירה את מנהלה של קאוויל לוק, שלמה זנתי, והמשיכה לעבוד עמו.

תשובת התובעת

8.התובעת, מצידה, דוחה את טענות הנתבעת באשר להיעדר יריבות ביניהן ומציינת שטענות אלו נטולות בסיס. בין היתר, היא מפנה לסעיף 17 להסכם לפיו נדרשת הסכמה מפורשת מראש ובכתב להעברת השימוש במכוניות לצד שלישי ומבהירה שהסכמה כזו מעולם לא ניתנה על ידה וממילא גם לא הוצגה ע"י הנתבעת.

ראיות הצדדים

9.מטעם התובעת העידו מנהל הכספים, שמעון כרמל (להלן: "שמעון") ומנהל תיקי הלקוחות, משה קציר (להלן: "משה"). מטעם הנתבעת העידו מנהלה, חיים בחור (להלן: "חיים"), אשתו, תלמה בחור (להלן: "תלמה") וכן מנהלה של קאוויל לוק, שלמה זנתי (להלן: "שלמה").

10.שמעון העיד, כי המכוניות סופקו לנתבעת אשר השתמשה בהן עד להשבתן לידי התובעת (שתיים הוחזרו ביום 1/3/07 והאחרונה הושבה ביום 23/10/07). הוא ציין, כי מעולם לא הוגשה בפניו בקשה להעברת זכויות מהנתבעת לצד שלישי וממילא לא אישר בקשה שכזו (מתוקף תפקידו הוא הגורם המוסמך לאשר בקשות מסוג זה). הוא העיד, כי הוראת הקבע של הנתבעת המשיכה להיות בתוקף גם לאחר שקאוויל לוק הייתה אמורה, כביכול לטענת הנתבעת, לשאת בתשלום.